פסק-דין בתיק ת"א 1843-04

טענות התובע בכתב התביעה

התובע, יליד שנת 1968, הגיש התביעה נגד הנתבע, שהינו רופא שיניים במקצועו, בטענה לנזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מרשלנות במתן טיפול שיניים.

לטענת התובע, במהלך שנת 2000 פנה למרפאת השיניים המכונה מרפאת "קלרה" באשדוד, שם עבד הנתבע, לקבלת טיפולי שיניים.

התובע טוען, כי הנתבע המליץ על עקירת שתי שיניים טוחנות בלסת העליונה מצד ימין (שיניים מס' 16 ו- 17). חרף חששה של אשת התובע, שהיתה נוכחת במקום, כי עקירת שן 16 עלולה לפגוע בסינוס המקסילרי, השיב הנתבע כי אין כל חשש מעקירת השן, ולאחר העקירה ידאג לתפור את חניכיו של התובע.

לטענת התובע בכתב התביעה, לאחר מאמצים מרובים, עלה בידי הנתבע לעקור את השיניים. עם סיום העקירה, מסר הנתבע כי לא היה צורך בתפירת החניכיים, שכן הוא נאלץ לעקור את השיניים בחלקים קטנים ולאחר העקירות החדיר חומר ריפוי למכתשיות השיניים.

לטענת התובע, הנתבע הודיע לו, עם סיום העקירות, כי הכל תקין, ונמנע לרשום לו טיפול אנטיביוטי. משחזר לביתו, הבחין התובע כי בעת שתיית מים קיים מעבר של מים מהפה לאף וכן הבחין כי במהלך עישון סיגריה, קיים מעבר של אויר מהפה לאף. התובע מיהר להתקשר ולהודיע על כך לנתבע, אשר השיב לו שהדבר יסתדר מאליו.

לטענת התובע בכתב התביעה, יומיים לאחר העקירה הוא חזר למרפאת השיניים לביקורת ולהמשך טיפול. הנתבע בדק את התובע ומסר כי יש חור קטן בלסת, אשר ייסגר עם הזמן. באותו מועד המשיך הנתבע בטיפול אשר תוכנן על ידו וביצע עקירות נוספות. גם לאחר מכן, עת חזר התובע לביתו וחש בכאבים בלסת העליונה, הרגיע אותו הנתבע כי הכאב והנפיחות יחלפו והחור בלסת ייסגר.

לטענת התובע בכתב התביעה, לאחר שבוע, כאשר הגיע אל מרפאת השיניים, נאמר לו כי הנתבע עזב את עבודתו במרפאה. בשלב זה נבדק על-ידי רופאה אחרת שמסרה לו כי היתה על הנתבע החובה להפנותו לביצוע העקירה בבית חולים.

התובע טוען כי כתוצאה מהטיפול הרשלני שניתן לו על-ידי הנתבע בעקירת השיניים, הוא סבל מחור בין הלסת לסינוס המקסילרי, ובהמשך לכך גם מדלקת בסינוס.

התובע קיבל טיפולים שונים ובכלל זאת אושפז ונותח. לטענתו, הוא עדיין ממשיך לסבול מכאבים.

חוות דעת המומחה מטעם התובע

התובע תמך תביעתו בחוות-דעת של ד"ר שלמה ברק, אשר ציין בחוות דעתו כי היה על הנתבע ליידע את התובע על הסיכון בביצוע העקירה ועל הסיבוך הצפוי.

עוד סבור המומחה מטעם התובע, כי הנתבע התרשל כאשר החליט לבצע את עקירת השיניים ללא ביצוע בדיקת CT או צילום פנורמי. כמו כן, היה על הנתבע לבצע תפירה של החניכיים. בנוסף, הנתבע חייב היה לוודא, לאחר העקירה, האם נגרמה פריצה לסינוס המקסילרי. חרף תלונות התובע, אשר היו צריכות ללמד על קיומו של ממצא כאמור, לא פעל הנתבע לסגור את החור שנוצר או להפנות התובע למומחה פה ולסת.

המומחה מטעם התובע סבור, כי היה על הנתבע לתת לתובע טיפול אנטיביוטי. כמו כן, מוסיף ומציין בחוות הדעת, כי עקב השיהוי באבחנה של החור בלסת, הדלקת כבר התפשטה לכל הסינוסים ולפיכך התובע עדיין סובל מדלקות בחללי הסינוסים ומכאבי ראש קשים.

המומחה מטעם התובע מוסיף ומציין כי לעמדתו, הנתבע עקר שלא לצורך שיניים 11-21 והשחיז שלא לצורך שיניים 12-22 וכן התקין גשר באופן לקוי.

בחוות דעתו מעריך המומחה מטעם התובע כי לתובע נגרמה נכות בשיעור 20%, בגין דלקת כרונית בסינוס מקסילרי וכן נכות בשיעור 0.5% בגין עקירת השיניים.

טענות הנתבע בכתב ההגנה

הנתבע, בכתב ההגנה, מפרט את הנסיבות שהובילו לעבודתו במרפאת "קלרה". לגרסתו, הוא עבד במרפאה זו במשך שבועיים בלבד. לאחר שנוכח כי מדובר במקום בעייתי, עזב את עבודתו במקום ובמקביל ביטל את פוליסת הביטוח.

לפיכך, הנתבע הכחיש כי היה רופא השיניים שטיפל בתובע. לטענת הנתבע, אינו זוכר כלל שטיפל במקרה כמתואר על-ידי התובע.